החלטה בתיק ב"ש 9771/07

1.         לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

עובדות כתב האישום

2.         ביום 15.7.07, בסמוך לשעה 09:15, ברחוב הלני המלכה בירושלים, נהג המשיב, כשם שצוין בכתב האישום, עת היה פסול מלנהוג, ברכב מסוג "גולף", יחד עם אחר בשם נור אשקר (להלן: "נור"). בהגיעו לפנייה לרחוב יפו, נקרא המשיב לעצור על ידי שוטרת התנועה, שרית מועלם (להלן: "השוטרת" או "מועלם") המשיב לא ציית להוראה, ביצע פנייה ימינה לרחוב יפו והחל בנסיעה מהירה, כאשר מועלם ושוטר נוסף רודפים אחר הרכב בו נהג.

במהלך נסיעתו הפרועה, עקף המשיב כלי רכב אשר נסעו בכיוון נסיעתו, תוך שחצה קו הפרדה רצוף. כשהגיע המשיב לצומת הרחובות יפו - שטראוס, פנה ימינה ברמזור, בעודו דולק אדום, וגרם בזאת להולכי רגל, אשר חצו הצומת במעבר החצייה, לקפוץ לצדדים. בצומת הרחובות שטראוס - הנביאים, חצה המשיב רמזור, בעודו אדום, תוך שעקף מימין טור כלי רכב, אשר עמדו לפני הצומת, ותוך שסיכן הולכי רגל רבים, אשר חצו במעבר החצייה. בהגיעו להצטלבות רחוב שטראוס עם רחוב פראג, רחוב חד סטרי, נסע המשיב בכיוון הנגדי לכיוון הנסיעה המותר, תוך שגרם לעוברי אורח, גם שם, לקפוץ לצדדים. ברחוב פראג התנגש המשיב עם רכבו ברכב אחר, אשר נסע בכיוון המותר לנסיעה והיה נהוג בידי יעקב רואש (להלן: "רואש"). המשיב גרם בזאת נזק לרכבו של רואש בחלקו הקדמי. בשלב זה ביקש המשיב מחברו נור לברוח, לבל ייעצר. המשיב נעצר על ידי השוטרים בחדר מדרגות, בבניין ברחוב הנביאים.

3.         כתב האישום מייחס למשיב 10 עבירות שונות, כאשר החמורה שבהן הנה עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"). נוסף לכך מיוחסות למשיב העבירות הבאות: מעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיף 338(1) לחוק העונשין; חבלה במזיד ברכב, לפי סעיף 413ה לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק; נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961; אי ציות לשוטר - בניגוד לתקנה 23 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה" או "התקנות"); חציית קו הפרדה רצוף - בניגוד לתקנה 36(ג) לתקנות התעבורה; רמזור אדום - בניגוד לתקנה 64(ה) לתקנות; עקיפה אסורה - בניגוד לתקנה 47 לתקנות; כיוון תנועה הפוך בכביש חד סטרי - בניגוד לתקנה 37 לתקנות.

טענות הצדדים לבקשה

4.         ב"כ המבקשת ביקש לעצור המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בשל מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור, המקימה, לדידו, עילת מעצר. עוד טען ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה נגד המשיב, ובזאת הפנה לדו"ח הפעולה של מועלם, השוטרת; הודעתו של נור, אשר נסע עם המשיב ברכבו, במועד האירוע; הודעתו של רואש, אשר רכבו ניזוק בשל התנגשות רכבו של המשיב בו, וכן הפנה למשפט מסוים בהודעתו של המשיב עצמו.

5.         סנגורו של המשיב חלק על עצם קיומן של ראיות לכאורה כנגד מרשו וכן טען, כי אין עילה למעצר בתיק. הסנגור סיכם חומר הראיות בקובעו, כי ישנן שתי גרסאות נוגדות: האחת, הנה גרסתו של המשיב, אשר טען בתוקף כי לא ביצע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכי לא נהג כלל ברכב. גרסתו של המשיב הייתה, לטענת סנגורו, חד משמעית ונחרצת למעט אמרה בודדה - לפיה, כנטען, ביקש המשיב את מועלם, השוטרת, שלא לרשום כי הוא מצוי בפסילה; השנייה, הנה גרסתו של נור. הסנגור ביקש להפריך גרסתו של נור בטענה, שנור הוא אשר נהג ברכב ולא מרשו. נור טען אחרת בחקירתו, "ככל הנראה", כטענת הסנגור, במטרה להפליל את מרשו. הסנגור לא באר מה היה האינטרס של נור לעשות כן. עוד נתלה הסנגור, במסגרת טענותיו, בדבריה של מועלם, השוטרת, כי היה פרק זמן כלשהו - במהלכו נותק קשר עין עם המשיב. הסנגור סיכם טענותיו בהפנותו למחדלים בחקירה המשטרתית, ובפרט לעובדה, שהחוקרים לא ביקשו ליטול טביעות אצבע מן ההגה.

            לאור האמור, ביקש הסנגור להורות על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא, כולל איזוק אלקטרוני. עוד ציין, כי דודו ואחיו של המשיב מוכנים לחתום על ערבות.

דיון

6.         סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, שעניינו "מעצר לאחר הגשת כתב אישום", מקנה לבית המשפט הסמכות לצוות על מעצרו של אדם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בהינתן 3 גורמים מצטברים: האחד, קיומה על עילת מעצר, קרי: קיומו של יסוד סביר לחשש, כי שחרור הנאשם או אי מעצרו יביאו לשיבוש הליכי המשפט או שמא יסכן הנאשם בטחונו של אדם, הציבור או המדינה (יסוד המכונה "מסוכנות"); השני, קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של נאשם; השלישי, לא ניתן להשיג מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שונים, אשר פגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה.

ראיות לכאורה

7.         אפנה תחילה, לאור האמור, לבחינת חומר הראיות, המהווה, לדידו של ב"כ המבקשת, ראיה לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

ראייה ראשונה, הנה דו"ח פעולה של מועלם, השוטרת מציינת כי היא עמדה בצומת הרחובות יפו - הלני המלכה, וראתה את המשיב כשהוא נוהג ברכב. כפי שתיארה בדו"ח, ביקשה מועלם את המשיב לעצור בצד. המשיב הסתכל עליה והמשיך בנהיגה מהירה, ימינה לרחוב יפו. מועלם קראה לפקד רונן בן דוד (להלן: "בן דוד"), אשר היה בניידת 335, וכאשר הגיע, עלתה עמו לניידת. השניים החלו במרדף אחר רכבו של המשיב. מועלם תארה בדו"ח הפעולה מסלול נסיעתו של המשיב, עד אשר הגיע לרחוב פראג - שם עזב רכבו וברח הוא והנוסע שהיה עמו. מועלם ציינה, כי שמרה על קשר עין רצוף מרגע שברח המשיב ועד אשר עזב את רכבו. בשלב זה, לדברי מועלם, החל מרדף רגלי אחר המשיב - במהלכו אבד קשר העין עימו לשניות ספורות (2-3 שניות). רואש, אזרח שהזדמן למקום, הפנה השוטרים למקום בריחתו של המשיב. מועלם הבחינה באחר, שאינו המשיב, אשר לבש חולצה לבנה אותה העת, נכנס לחדר המיון של בית החולים "ביקור חולים". המשיב, אשר לבש גופייה שחורה, נכנס לבניין מגורים ברחוב הנביאים. מועלם ובן דוד נכנסו אחר המשיב לבניין המגורים, עצרוהו ושמו אזיקים לידיו. מועלם זיהתה בוודאות את המשיב, סאמר שאקר, כנהג הרכב, "גם על פי גופייה השחורה שלבש, על פי מבנה פניו וצבע עור גופו". ליד הניידת ראו השוטרים את רואש, אשר טען, כי המשיב נכנס לרחוב חד סטרי, בעת מנוסתו, ופגע ברכבו. רואש הצביע על המשיב וזיהה אותו, בוודאות, כנהג הרכב, עת צעדו השוטרים עם המשיב אל עבר הניידת.

8.         ראייה שנייה, הנה הודעתו של רואש, אשר נגבתה על ידי מועלם. רואש הסביר, כי נסע ברחוב פראג, רחוב חד סטרי, כאשר מולו נסע רכב מסוג "גולף", שצבעו שחור, במהירות מופרזת. הרכב היה נהוג על ידי בחור, לבוש גופייה שחורה, ולידו אחר, אשר לבש חולצה בצבעי אפור "וקצת אדום". נהג ה"גולף" התנגש ברכבו של רואש, הגם שרואש הבהב לו, וגרם נזק לחלקו הקדמי. ברגע זה יצאו המשיב והנוסע מהרכב וברחו מן המקום. אז הגיעה ניידת משטרה - בה נסעו מועלם ובן דוד. לאחר שעצרו השוטרים את המשיב והביאוהו לניידת, זיהה אותו רואש, אשר עמד בקרבת מקום, בוודאות, כמי שסיכן אותו בכביש "הוא יכל להתנגש בי חזיתית וזה מה שחשבתי שיקרה" (גיליון מס' 1, ש' 18).  לדברי רואש, קפצו גם הולכי הרגל במקום, לצדדים, בשל נהיגתו "המטורפת" של המשיב.

9.         ראייה שלישית, הנה הודעתו של הנוסע, נור אשקר, אשר נגבתה אף היא על ידי מועלם. נור ציין בהודעתו, כי עלה לרכב מסוג "גולף", אשר צבעו שחור, יחד עם המשיב, כאשר המשיב נהג ברכב. השניים נסעו למגרש הרוסים כדי לסדר תעודת זהותו של המשיב. בהגיעם למקום, ירד המשיב והנוסע המתין ברכב, בעודו יושב בכסא הקדמי. המשיב שב לרכב ונהג לכיוון רחוב יפו -  שם עמדה מועלם. מועלם צעקה לכיוון הרכב "גולף לעצור". נור והמשיב ראו את מועלם ושמעו צעקתה. המשיב ברח לרחוב יפו, לכיוון בית החולים "ביקור חולים", וזאת משום ש "אין לו רישיון, יש לו רישיון, הוא פסול, הוא אמר לי שהוא פסול" (גיליון 1, ש' 10-11). נור תיאר אופן נסיעתו הפרוע של המשיב בציינו מהירות הנסיעה הגבוהה, עקיפתם של כלי רכב במקום, פניות ברמזורים, בעודם דולקים אדום, וכניסה לסמטה על אף תמרור "אין כניסה" במקום, עד אשר נעצר המשיב, בשל רכב שבא "ממול". נור ציין, כי המשיב אמר לו לברוח לבל ייתפס על ידי השוטרים. נור הכחיש טענותיו של המשיב, כי הוא אשר נהג ברכב, ושב וציין, כי המשיב עצמו נהג ברכב. במהלך הנסיעה ביקש נור מן המשיב לעצור, אך המשיב סרב באמרו, כי אם יעצור כעת, יעצרוהו השוטרים בל נהיגתו בזמן פסילה.

10.       המשיב נחקר אף הוא על ידי השוטרת מועלם. במהלך חקירתו הכחיש, כי נהג ברכב, תוך שציין כי הוא פסול מלנהוג. כשנשאל מדוע ברח, השיב בהאי לישנא: "ברחתי בגלל שאני בפסילה, לא לא אל תרשום שברחתי בגלל הפסילה" (ש' 27), ולבסוף אמר, כי ברח כיוון שהרכב רשום על שמו (ש' 37).

11.       סקירת חומר הראיות (דברי השוטרת מועלם וכן הודעותיהם של רואש ונור) מעידה על קיומן של ראיות לכאורה לחובת המשיב, קרי: כי המשיב הוא אשר נהג ברכב ה"גולף", השייך לו, במועד האירוע המתואר. המשיב עצמו ציין, כי ברח מאחר שנהג בזמן פסילה. במצב דברים זה אין לקבוע, כי בחומר הראיות גרסאות נוגדות, כשם שביקש סנגורו של המשיב לטעון, ותו לאו. ואולם, אין בקביעתי, כי המשיב הוא שנהג ברכב בשעת האירוע, כדי לייחס לו בהכרח ביצוען של העבירות הרבות, אשר צוינו בכתב האישום כנגדו. כך למשל, זולת עדותו של רואש בנדון, אין כל עדות לביצוע עבירה של סיכון חיי אדם, היא העבירה החמורה ביותר בכתב האישום. מועלם, השוטרת אשר השתתפה במרדף אחר המשיב, לא ציינה דבר לעניין זה ויש להניח, כי לא הייתה משמיטה פרט חשוב שכזה. לא למותר לציין עוד, לעניין זה, כי לא נגבתה הודעה מבן דוד, אשר נהג בניידת, במהלך המרדף אחר המשיב וחברו והיה שותף פעיל במעצרו של המשיב. לא ברור, מדוע לא נגבתה הודעה חשובה שכזו ומדוע לא נרשם, לכל הפחות, דו"ח פעולה על ידי בן דוד, כראיה חשובה, אשר היה בכוחה לשפוך אור על פרטי האירוע ואופן השתלשלותו.

עילת מעצר וחלופת מעצר

12.       הנה כי כן, לא הוצגו ראיות לכאורה לביצוע עבירה של סיכון חיי אדם, היא העבירה החמורה ביותר בכתב האישום. על כן, כל שנותר לבחינה הנו מגוון עבירות התנועה - בהן הואשם המשיב, ודומה, שאלה אינן מחייבות במעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט העליון חזר והבהיר בהזדמנויות שונות, כי רק במקרים נדירים וחריגים ייעצר נאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, בעטיין של עבירות תעבורה. הדבר ייעשה כאשר קיים חשש כן ואמיתי, שחלופת מעצר לא תהא דיה לשם הגנת הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם. ניתן לראות, כי בית המשפט העליון נעתר לבקשת מעצר עד תום ההליכים בעטיין של עבירות תעבורה כאשר הוכח, כי לנאשם עבר פלילי מכביד בעבירות מעין אלה, כך שבפועל, הנאשם מפגין זלזול בחוק, באמצעי אכיפתו וכן קל דעת ככל שנוגע הדבר לשלומם ולביטחונם של אחרים (בש"פ 2465/05 אלחמידי נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1) 3681; בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי, תק-על 2004(3), 1405; בש"פ 10201/01 סליחוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(4) 648).